עבודה לחבות התקשורת

עבודה לחבות התקשורת.

המקרה שבחרתי הוא המקרה: לפיד ובנט, מאחוריכם

האם יאיר לפיד ("'הארץ' הוא עיתון שירד מזמן מהפסים") והאח לשעבר נפתלי בנט("עיתון 'הארץ': ראש החץ במערכת ה-BDS נגד ישראל") צריכים להתחיל לדאוג? לא מן הנמנע שייתכן שאולי. בתקופה האחרונה עוקף אותם בסיבוב פוליטיקאי אחר, השר לביטחון פנים, גלעד ארדון, שבתוך פחות מארבעה חודשים תקף את "הארץ" לא פחות מארבע פעמים. שנתחיל? יאללה.

בתחילת פברואר פרסם "הארץ" מאמר מערכת תחת הכותרת "הבל החזקת הגופות". המאמר גינה את הנחייתו של ארדן שלא להחזיר גופות מחבלים למשפחותיהם, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. "חוסר האחידות במדיניות בין המשטרה לצה"ל, הנובעת רק ממקום מגוריו של המחבל, משקפת את הפופוליזם הפנים-ליכודי של השר ארדן, שלהוט להראות לחברי המרכז שהוא 'עושה משהו'", נכתב במאמר. למחרת החזיר ארדן במאמר תגובה שפורסם בעמודי הדעות של "הארץ". "מצער ומאכזב להיווכח, שבסוגיה זו מתייצב 'הארץ' לימין משפחות המחבלים, המתעקשות להפוך את ההלוויות למפגני הסתה המוניים, ולא לימין המדינה", כתב ארדן לפני שהוסיף במאמרו תיאור דמגוגי ומסולף אחד (הפרטים המלאים כאן, בסעיף 5 בכתבתו המשובחת של רועי צ'יקי ארד).

חלפו חודשיים של שקט יחסי, עד שבתחילת אפריל פרסם אמיר אורן מאמר תחת הכותרת "הממשלה נגד ישראל", ובו סיפר כיצד "לקראת מינוי המפכ״ל גישש שר שאין מוסמך ממנו לעניין זה אצל ניצב בכיר, אם ניתן לסכם על מיתת נשיקה לתיק מעונות נתניהו". עד מהרה הפגיז ארדן בסדרת הציוצים

הערכים המקצועיים שהעיתונאי לא עמד בהם הם:

אובייקטיביות -  נטרליות ללא השפעה או דעה אישית.

הסתמכות על עובדות, הבחנה בין עובדות לדעות מאמנות והעברת מידע.

איזון - מתן אפשרות שווה לצדדים השונים להביע את דעתם ללא הפרעה ובצורה שווה וללא יתרון של אחד הצדדים על משנהו.

דיוק - יש לעמת בכל דרך כל דבר העולה לשידור אין לסלף או לעלות דבר שלא נבדק, לערוך מידע שיוביל להטעיית הציבור.

חצי לב \ ניתוח סרט

חצי לב \ עבודה בתקשורת.

1.הגיבורה היא ענבל ילדה בת 18 שמחפשת את הוריה הביולוגיים.

הדבר שהופך אותה לגיבורה הוא בעצם הסיפור\המקרה האישי שלה ומה שהיא בעצם עושה זה פותחת את תיק האימוץ האישי שלה במטרה למצוא את הוריה הביולוגיים.

המכשול שעומד בפניה הוא שתיק האימוץ לא בהכרח עזר לה ואו גילה לה משהו שהיא לא יודעת אך היא השאירה מכתב לאחותה בת ה-16 שהיא לא ראתה אותה 13 שנה.

2.בהתחלה רואים את ענבל הולכת לבית הילדים שבו היא ואחותה שכנו לאחר שנלקחו מבית הוריהם, כשהיא מתהלכת בעוד שהיא בדרכה לבית הילדים שבו שכנה בילדותה  אפשר ממש לראות את ההתרגשות והלחץ שהיא הרגישה ועד כמה בעצם היא הייתה מופתעת מכמה שהמקום השתנה אחרי המון המון שנים שהיא לא בקרה בו, כשהיא נכנסת לבית הילדים היא לכאורה פוגשת את מנהלת המקום ומשוחחת איתה על נושאים שונים לגבי התהליך שהיא תעבור.

לאחר שסיימו לשוחח, ענבל ואמה המאמצת יצאו לחצר המשחקים ודיברו על סיפורים מהעבר של ענבל בעוד שענבל מכדררת כדור כדורסל ומעלה זיכרונות שונים מילדותה עם אחותה.

אחרי זה מראים את אחותה של ענבל - דניאלה, מדברת על דברים שהיא וענבל עברו, באותו זמן, ענבל מעיינת בתמונות ילדות שלה ושל אחותה דניאלה.

ואז שוב רואים את ענבל מסתובבת בבית הילדים ומעלה זיכרונות רבים שחוותה בבית.

אפשר לראות עד כמה ענבל זוכרת בבירור את כל מה שעברה ע"י כך שהיא מתארת לצלם מה שהיא הייתה עושה כשהיא רצתה לעלות על הארון, לאחר שתיארה זאת לצלם היא הרגישה תחושת בלבול נורא מוזרה בתוך תוכה, משום שהכל כמעט השתנה.

היא נראתה טיפה עצבנית וטיפה מבואסת באותו הזמן כי היא הרגישה שילדים לא צריכים כביכול להשתייך למקום כזה ולעבור את כל ילדותם במקום כזה, היא טוענת שזה לא מקום בו יש רק אמא אחת ואבא אחד אלא כל פעם מטפלת שונה ואת צריכה באיזשהו שלב פשוט להתרגל לזה והיא אמרה שזה עצוב לה שזה המצב.

לאחר מכן היא ואמה המאמצת יושבות בסלון ומשוחחות על דברים מהעבר, ורואים את ענבל מזכירה לאמה כל מיני סיפורים וכך גם אמה עושה.

אחרי זה רואים את  ענבל בתחנת הרכבת, עולה על הרכבת, בתחנת הרכבת היא משוחחת עם מישהי בטלפון. ואז רואים את ענבל ואת חברותיה משוחחות צוחקות וכך הן בעצם מעבירות את הזמן.

ולבסוף רואים את ענבל שנייה לפני שהיא  הולכת לפתוח את תיק האימוץ האישי שלה במטרה למצוא עוד מידע לגבי הוריה הביולוגיים, אבל לחוסר המזל זה לא ממש טרם לה.

3.האלמנטים היצירתיים שבהם הבמאי השתמש כדי לספר את הסיפור הם עריכה, מוזיקה, סוג צילום ושימוש בימוי ואפשר לראות זאת לאורך כל הסרט.

4.נקודת המבט של הבמאי היא אותה נקודת המבט של ענבל כדי שהצופים\הקהל יוכל כביכול להזדהות עם סיפורה של ענבל ולכן כך גם הבמאי מחליט להעביר את המסר משום שם ככה הוא רואה את המציאות.

5.לפי דעתי הסרט מעניין ומרגש בצורה בלתי רגילה. אני חושבת שכל אדם יכול להזדהות עם סרט שכזה ולהבין עד כמה שהמסר שלו הוא משמעותי וחשוב במיוחד.

בנוסף, אני חושבת שלמרות שהסרט מדבר על ילדה מאומצת גם ילדים "רגילים" יכולים להתחבר ולהקשר לסיפור של ענבל!